<h1>צרור החיים הדרך השמיני סימן ג'</h1>
<h2>דף ד:</h2>
ואין קורין אותה בשבת גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים, לפי שהכל חייבין בקריאתה ואין הכל בקיאין בה.
<h2>דף יז.</h2>
קראה על פה לא יצא. קראה למפרע, לא יצא. וכן מי שקרא ושכח פסוק אחד וקרא פסוק [השני וקרא פסוק] ששכח וחזר וקרא פסוק שלישי, לא יצא, מפני שקורא אחד למפרע. אלא מתחיל מהפסוק השני ששכח וקורא על הסדר. והקורא את המגילה בלשון לעז והיא כתובה עברית לא יצא, שהרי על פה הוא קורא. אבל קורא אותה בלעז כשהיא כתובה בלעז. והקורא בעברית והיא כתובה עברית, אע"פ שאינו מבין מה שהוא אומר יצא, מידי דהוה אנשים. מצא ציבור שקראו חציה, לא יאמר אקרא עמהם ואחזור ואקרא חציה ראשון, שזהו למפרע, אלא קורא מתחלה ועד סוף. אבל הקורא כסדר, אע"פ ששהה באמצע כדי לגמור את כלה, יצא. והקורא וטעה בקריאתה, יצא. דאין מדקדקין בקריאתה כמו שכתבתי למעלה [להלן י"ט ע"א].
והקורא את המגלה צריך לכוון לצאת בקריאתו אבל כותבה או דורשה או מגיהה ולא כוון לבו לצאת, לא יצא. קורא ומתנמנם יצא, הואיל ולא נרדם בשינה. וצריך לקרא עשרה בני המן [ועשרת] בנשימה אחת. כדי להודיע שנתלו ונהרגו כאחד. ומאריך בקריאתו בוא"ו דויזתא. ויש אומרים כי וא"ו דויזתא גדולה.
<h2>דף יט.</h2>
בליל י"ד באדר נוטל החזן המגילה ופושטה כלה כאגרת. וכן כתבו הגאונים. וראיה לזה מדאמרינן גבי מגילה הכתובה בין הכתובים דאי מיתרא פורתא או מיחסרא משאר יריעתא כשרה, ואם לא היה פושטה כי מיתרא פורתא או מיחסרא משאר יריעתא מאי פירסומא ניסא, הא גולל וקורא לא מתנכרא, אלא כדאמרינן. כן הביא ראיה רבינו ז"ל.
<h2>דף כא.</h2>
קורין את המגילה בין בעומד בין ביושב. ולכתחלה בצבור לא יקרא יושב, מפני כבוד הציבור. ואפילו שנים ואפילו עשרה שקורין את המגילה יוצאין הקוראין והשומעין. ומגלה הכתובה בין הכתובים, קורא בה ביחיד. ודוקא בזמן [חז"ל שהיו כל ספריהם עשויין כגוילין כספרי תורות שלנו. אבל בכתובים שלנו אפילו ביחיד לא יצא].
<h2>דף כא:</h2>
ומברך קודם קריאתה ג' ברכות. אקב"ו על מקרא מגילה. ושעשה נסים. ושהחיינו. ואם חל במוצאי שבת יברך בורא מאורי האש קודם הקריאה שאין ליהנות מהנר בלא ברכה. [ועל זה נוהגין שמבדילין מיד] (וכן נוהגין). וקורא כל המגילה.
